יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

לייקרס נגד ווריורס


















היי אנשים יקרים,

הפעם, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שחוויתי ביום ראשון ולקחת אתכם לנוסטלגיה קצרה...ֿ

יום ראשון הוא חלק מהסופ"ש פה- או במילים אחרות עוד יום חופש:):):)
מייקל ואני החלטנו שאנחנו הולכים לראות משחק כדורסל ואם כבר כדורסל אז ברור שהולכים לראות את ה- lakers.

אני זוכרת שבתור ילדה ממש אהבתי כדורסל ויש לי זיכרונות ממש ברורים מימיי המגה דרייב (sega). (למתקשים.... זה הפליי סטיישן של פעם:) בכל מקרה, היו לי קלטות משחק של סוניק, סופר מריו, מורטל קומבאט (1 וגם 2)  ועוד כמה שאני לא זוכרת... אבל הקלטת של NBA JAM הייתה השיא. נהגתי לשחק נגד אחותי הגדולה והמקסימה ולא פעם עם השכן שלנו (שאגב, לו היה את המשחק של סוניק לפנינו:)
אני זוכרת שיכולנו לבחור קבוצות ושחקנים וכל הטבעה היתה מרגשת... (זה היה די טריקי לדעת ללחוץ על שני כפתורי השלט של המגה דרייב (a ו b) + הכפתור עם החץ למעלה- זו היתה הדרך לעשות הטבעה:) בתקופה ההיא מאוד אהבתי את שיקגו בולס ואיך לא את מייקל ג'ורדן. האמת שהכי אהבתי את ג'ורדן בסרט ספייס ג'ם... איזה סרט.....  אבל במגה דרייב משום מה תמיד בחרתי בשחקן שאקיל אוניל...  
נוסטלגיה רצינית לא??? חכו שאני אכתוב על ימי הלגו (Lego).....

בחזרה למשחק של הלייקרס....
מייקל קיבל שני כרטיסים למשחק (שהיו מאוד משודרגים..). ישבנו לנו בתא (booth) שבו היו כל מיני נישנושים, בירה ומזיקים נוספים אחרים.
התיישבנו לנו בנינוחות וצפינו במשחק שבעצם כלל את המשחק וליווי מוזיקלי בין לבין. 
המשחק היה ממש חוויתי!!! יש משהו אחר בצפייה בתוך אצטדיון ולא בצפייה בבית מול הטלויזיה.
המשחק כלל הפסקות קלות בהן המעודדות פרצו למגרש בריקודי עידוד מחרידים. באחת ההפסקות שמענו דפיקות בדלת של התא שבו ראינו את המשחק.. אני וחברה שלי ניגשנו לפתוח את הדלת.. ולהפתעתי עמד מולי (לא תרגעו לא קובי ברייאנט).  בפתח הדלת עמד לו איש זקן וחביב עם עגלה מלאה בכל מיני קינוחים,ממתקים ודברים נוספים ממשפחת הסוכרים:) אני בחרתי שקית עם סוכריות גומי וביקשתי ממייקל שיחלוק איתי את השקית העצומה הזו:)

המשכנו לצפות במשחק תוך כדי כרסום של הקינוח שלנו. הלייקרס הובילו וכולם מאוד התרגשו.. אבל אם אתם שואלים אותי- כולם התרגשו כי הם רצו לקבל טאקו בסוף המשחק... והנה ההסבר, למעשה אחת הקבוצות צריכה לעבור את התוצאה של 100 נקודות או להיות על 100 נקודות בעוד שהקבוצה המתחרה צריכה לעמוד על כל ניקוד שהוא פחות מ- 100. אם הסינריום הזה קורה- כל האוהדים מקבלים טאקו בחינם.... נו מילא....

המשחק נגמר בניצחון של הלייקרס כמובן עם הסינריום של יותר ממאה נקודות ללייקרס ופחות ל-ווריורס. כן כן כולם קיבלו טאקו בסוף המשחק, אנחנו כמובן וויתרנו על ההנאה הממש לא צרופה של הטאקו הזה והלכנו לאכול סושי:)

אני מצרפת תמונות מהמשחק,
אוהבת המון,
נטי

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

Halloween...













משפחה וחברים יקרים,
אתם בטח תוהים מה הביא אותי מכל האנשים בעולם לכתוב בלוג... אני מניחה שהעובדה המטרידה שאין לי פייסבוק ושאני ממש לא בעניין של לפתוח אחד וודאי יוצרת בלבול ותהייה...
כפי שכבר ציינתי, המעבר למדינה אחרת שההתנהלות בה בכל רמה אפשרית נעשת באנגלית ורק באנגלית.. יצרה בי געגוע לשפה שלי ולמילים שלי.. ובכלל להתבטא בעברית.
בתור אדם שפשוט מאוהב ב- Gmail, Gmail chat דווקא מצאתי את הבלוג כבמה אחרת... יכולתי לבחור בכתיבת איימלים כפי שאני מרבה לעשות ולהמשיך לחלוק את התמונות שלי דרך Picassa אבל בחרתי בבלוג -אז תפרגנו:)


אני מקדישה את הבלוג הראשון שלי לחג הנוכחי שנחגג בימים אלה:  halloween או ליל כל הקדושים (למתעקשי תרגום:):)
לרובנו זכרון כלשהו מהחג הזה בעיקר מסרטים או תוכניות טלויזיה. אני מוכרחה לומר שזה חג די משעשע. שאם צריך למצוא לו את המקבילה היהודית- חג פורים הוא האחד.
 אז למעשה זה ה- halloween הראשון שאני חוגגת. אז כמו בפורים גם ב- halloween מתחפשים ומתאפרים. במקום משלוח מנות (שתודו... תמיד מבאס... אני לא באמת מכירה מישהו שקיבל משלוח מנות "שווה":) יש trick or treat... שזה די נחמד.. לא צריך לטרוח,לקשט, לכתוב כרטיס ברכה ושלא נדבר על הטירחה בשליחה עצמה של כל החבילה הזו... פשוט מכינים סלסלה עם כל מיני ממתקים וכשהילדים מהרחוב דופקים בדלת של הבית מחופשים להפליא ומבקשים treat פשוט נותנים להם לבחור משהו מהסלסלה ופה זה נגמר.

אבל הנה החוויה האמיתית (הפרטית שלי לפחות)... ה-דלעת!!! ששמה הלועזי הרבה יותר מחמיא.. pumpkin:)
למעשה כל הסופר מרקטים, החנויות ובצידי כל כביש יש עגלות מלאות בדלעות... אז פשוט עוצרים איפשהו וקונים אחת.
אני... די התרגשתי מהמעמד.. וקניתי לנו איזה דלעת חביבה. הגעתי בהתרגשות הביתה ובציפייה שמייקל (שהרי חגג את halloween בילדותו) יסביר לי איך תוקפים את הגוש הכתום, הקשה והכבד הזה. מייקל המיומן שלף תוש/ לורד (תלוי מאיפה אתם בארץ...) סרטט את הפנים, ומיד התחלנו במלאכת החיתוך... היה פשוט מטורף ובעיקר מצחיק. נהנתי מכל רגע.



אחרי שסיימתי לחפור בתוך הדלעת ולהוציא את כל הג'יפה שבפנים, ולחתוך סביב סרטוט הפנים שמייקל עשה, הצטלמתי עם היצור הזה שיצרנו ומיד הוצאנו את הדלעת לבחוץ והנחנו אותה סמוך לדלת הכניסה של הבית שלנו והדלקנו כמה נרות שהנחנו בפנים (בתוך הדלעת) - הנחת הדלעת בחוץ בעצם מסמנת לילדים שיש מישהו בבית ואז הם באים ודופקים בדלת ו......... אתם כבר יודעים מה... trick or treat...........


המסיבות שהיו באותו ערב למבגורים שבינינו, שלא הולכים בליווי ההורים לדלתות ברחוב ומבקשים ממתק- היו מטורפות.. זה ממש בגדר נשף תחפושות מפואר. אנשים משקיעים זמן לא מבוטל כדי להשיג או לתפור תחפושת.
 בכל מקרה עבורי זו היתה חוויה!! פשוט חוויה! התרגשתי לי כמו ילדה קטנה... (אפשר לחשוב שלא חגגתי פורים מעולם:)


אני מצרפת כמה תמונות...


אוהבת המון,
נשיקות,
נטי.