יום שבת, 9 באפריל 2011

Mexico - Careyes



היי אנשים יקרים...
אני מקווה שכולכם מרגישים נפלא... 
אתם בטח תוהים לאן נעלתי ועוד לכל כך הרבה זמן.. (אני מקווה שאתם תוהים..)

ובכן... ימים לא פשוטים... הייתי בעומס נוראי עם הלימודים (שהסתיימו ברבעון מוצלח במיוחד), שתי התמחויות וחתונה אחת שההכנות אליה בעיצומן.
אבל אני רגועה מתמיד בימים אלה, מוזר לא??!!! אני חייבת להודות שכל הקרדיט מוענק לחופשה בלתי נשכחת באחד המקומות היפים והמיוחדים שביקרתי בהם ולבן זוגי מייקל, שתמיד עושה כל דבר הרבה יותר מיוחד....
אז מראש.. כמו כל דבר שקורה באמריקה, תכננו נסיעה של 30 חברים ל Careyes שבמקסיקו. (נוחתים במנזניה ומשם נוסעים ברכב כשעה וחצי ל- Careyes)

המקום פשוט קסום! מן חלום צבעוני ומרגיע (או שזה היה עודף המרגריטות שלגמתי לי לפני צהריי היום:) בכל מקרה- אין קניות, אין יותר מידי מסביב... יש 3 מסעדות, בתים מפוארים ומפנקים במיוחד וקסיטות שאלו הן דירות מתוקות במיוחד על המים. 
הנסיעה משדה התעופה לבית שבו שהינו היתה משעממת במיוחד. אין מה לראות משום כיוון! אך ב- 10 הדקות האחרונות לפני שהגענו ליעד המיוחל- הכל השתנה.. פתאום נראתה צמחייה מופרעת מכל כיוון, בתים צבעוניים על הרים גבוהים במיוחד וריח של ים שחדר דרך החלון שפתחתי (אך נזעפתי קשות.. כי זה מבריח את המזגן... נו מילא).

הבית שבו שהינו שייך למשפחת Brigone (כן כן.. איטלקיים במקסיקו) שגילתה את האי בשנות ה- 60 ובנתה בו בתים מדהימים וסנסציוניים במיוחד- ארכיטקטורה מרתקת ועיצוב מופלא שלא נאמר גאוני! מייקל ואני קיבלנו את אחד החדרים היפים ביותר בבית! (אני אצטרף תמונות להרגע:) אני התאהבתי בקירות שהיו בצבע כתום וצהוב עז בשילוב הנוף הכחול והירוק של הים והצמחייה-  שנשקף מכל חלון.
מהבית עצמו יש גשר עץ גבוהה במיוחד (סטייל אינדיאה ג'ונס) שאחרי שעוברים אותו בשלום מגיעים למן אי פרטי ששייך גם הוא למשפחה והוא חלק מהבית.
אני לא אפרט עוד על הבית עצמו.. אבל אני אסכם את העניין (בצירוף תמונות) ובזה שאומר שזה בית מדהים באופן בלתי רגיל. משפחת brigone אומנם לא שהתה איתנו בבית אך בילתה איתנו חלק מהזמן, והיא משפחה חמה, מצחיקה ומעניינת במיוחד, והאבא (בן 83) פשוט הרפתקאה בפני עצמה. (צירפתי תמונה שלו עם ויויאנה המדהימה:)

כמויות האבוקוד שהוכחדו עבור הגוואקמולי שלי היתה מגוחחת! זה הגוואקמולי הכי טעים שאכלתי  by far!!!!!! והמרגריטות לא חדלו להגיע אף הן!
קבוצת החברים שטסה איתנו היתה פשוט כייפית ומדהימה. אומנם התפצלנו בכמה בתים (שכל אחד מהם היה יפה ומדהים יותר מהשני). בכל ערב היתה פעילות אחרת, אחת הכייפיות שבינהן היתה חפש את המטמון על האי הקטן שמגיעים אליו דרך הגשר (אינדיאנה ג'ונס שציינתי למעלה:) אדיר!!!!!!!!!!! ונחשו מה היה המטמון???? מטמון משותף לכולם... זה היה פתק שהסביר שהמטמון מחכה במטבח...ובכן... הפעם זו לא אשמתי!!! אבל זו היתה קערה ענקית מלאה בגוואקמולי וכוסות מרגריטה מסביב לכל הקערה... נו.. אז עוד קצת מהשילוב המנצח:)

Careyes פשוט מדהימה! כולל היקרים האלה שדאגו להעצים את החוייה שלנו שם (ויויאנה, דיאגו ומשפחת brigone)! מאוד קשה לעזוב את המקום הקסום הזה, לאכסן את כפכפי האצבע, בגדי הים, קרם ההגנה (מה לעשות חייבים), בגדי החוף, להיגמל במהירות מהגוואקמולי ומליגמת מרגריטה עם שחר ("מרגריטנה פור פבור", גראסייאס") ובעיקר לשוב וללבוש נעליים לכל מקום.. (איזה כייף זה ללכת יחפים כל היום:)

אני, שכידוע יודעת להיסחף... מיד פנטזתי לי איך אני חוזרת הביתה ומיד צובעת את כל הבית בכתום וצהוב עז עם קצת כחול ועוד ססגוניים אחרים. כמובן שהחצי השני שלי צחק (כי הוא חשב שאני מתלוצצת),כנראה שאלו היו השאריות האחרונות של עודף המרגריטות שלי:)






הבית שבו שהינו- קאסה מיוחה






המרפסת המדהימה- שהסבתי למרפסת שיזוף פרטית מהחדר שלנו

מהחלון אמבטיה שלנו אפשר לראות את הגשר והאי




כן כן.. מצד ימין זאת מן "מיטת יום" באמבטיה.. שאם במקרה התעייפתם מהמקלחת..





שימו לב לאש שיוצאת מהבר....





הייתי חייבת לצלם את זה......



השקיעה מהגשר



הצמחייה המטורפת שדיברתי עלייה כ-10 דקות לפני שהגענו







VIVIANA AND GIAN FRANCO



החצי השני המדהים שלי- מייקל

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

לייקרס נגד ווריורס


















היי אנשים יקרים,

הפעם, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שחוויתי ביום ראשון ולקחת אתכם לנוסטלגיה קצרה...ֿ

יום ראשון הוא חלק מהסופ"ש פה- או במילים אחרות עוד יום חופש:):):)
מייקל ואני החלטנו שאנחנו הולכים לראות משחק כדורסל ואם כבר כדורסל אז ברור שהולכים לראות את ה- lakers.

אני זוכרת שבתור ילדה ממש אהבתי כדורסל ויש לי זיכרונות ממש ברורים מימיי המגה דרייב (sega). (למתקשים.... זה הפליי סטיישן של פעם:) בכל מקרה, היו לי קלטות משחק של סוניק, סופר מריו, מורטל קומבאט (1 וגם 2)  ועוד כמה שאני לא זוכרת... אבל הקלטת של NBA JAM הייתה השיא. נהגתי לשחק נגד אחותי הגדולה והמקסימה ולא פעם עם השכן שלנו (שאגב, לו היה את המשחק של סוניק לפנינו:)
אני זוכרת שיכולנו לבחור קבוצות ושחקנים וכל הטבעה היתה מרגשת... (זה היה די טריקי לדעת ללחוץ על שני כפתורי השלט של המגה דרייב (a ו b) + הכפתור עם החץ למעלה- זו היתה הדרך לעשות הטבעה:) בתקופה ההיא מאוד אהבתי את שיקגו בולס ואיך לא את מייקל ג'ורדן. האמת שהכי אהבתי את ג'ורדן בסרט ספייס ג'ם... איזה סרט.....  אבל במגה דרייב משום מה תמיד בחרתי בשחקן שאקיל אוניל...  
נוסטלגיה רצינית לא??? חכו שאני אכתוב על ימי הלגו (Lego).....

בחזרה למשחק של הלייקרס....
מייקל קיבל שני כרטיסים למשחק (שהיו מאוד משודרגים..). ישבנו לנו בתא (booth) שבו היו כל מיני נישנושים, בירה ומזיקים נוספים אחרים.
התיישבנו לנו בנינוחות וצפינו במשחק שבעצם כלל את המשחק וליווי מוזיקלי בין לבין. 
המשחק היה ממש חוויתי!!! יש משהו אחר בצפייה בתוך אצטדיון ולא בצפייה בבית מול הטלויזיה.
המשחק כלל הפסקות קלות בהן המעודדות פרצו למגרש בריקודי עידוד מחרידים. באחת ההפסקות שמענו דפיקות בדלת של התא שבו ראינו את המשחק.. אני וחברה שלי ניגשנו לפתוח את הדלת.. ולהפתעתי עמד מולי (לא תרגעו לא קובי ברייאנט).  בפתח הדלת עמד לו איש זקן וחביב עם עגלה מלאה בכל מיני קינוחים,ממתקים ודברים נוספים ממשפחת הסוכרים:) אני בחרתי שקית עם סוכריות גומי וביקשתי ממייקל שיחלוק איתי את השקית העצומה הזו:)

המשכנו לצפות במשחק תוך כדי כרסום של הקינוח שלנו. הלייקרס הובילו וכולם מאוד התרגשו.. אבל אם אתם שואלים אותי- כולם התרגשו כי הם רצו לקבל טאקו בסוף המשחק... והנה ההסבר, למעשה אחת הקבוצות צריכה לעבור את התוצאה של 100 נקודות או להיות על 100 נקודות בעוד שהקבוצה המתחרה צריכה לעמוד על כל ניקוד שהוא פחות מ- 100. אם הסינריום הזה קורה- כל האוהדים מקבלים טאקו בחינם.... נו מילא....

המשחק נגמר בניצחון של הלייקרס כמובן עם הסינריום של יותר ממאה נקודות ללייקרס ופחות ל-ווריורס. כן כן כולם קיבלו טאקו בסוף המשחק, אנחנו כמובן וויתרנו על ההנאה הממש לא צרופה של הטאקו הזה והלכנו לאכול סושי:)

אני מצרפת תמונות מהמשחק,
אוהבת המון,
נטי

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

Halloween...













משפחה וחברים יקרים,
אתם בטח תוהים מה הביא אותי מכל האנשים בעולם לכתוב בלוג... אני מניחה שהעובדה המטרידה שאין לי פייסבוק ושאני ממש לא בעניין של לפתוח אחד וודאי יוצרת בלבול ותהייה...
כפי שכבר ציינתי, המעבר למדינה אחרת שההתנהלות בה בכל רמה אפשרית נעשת באנגלית ורק באנגלית.. יצרה בי געגוע לשפה שלי ולמילים שלי.. ובכלל להתבטא בעברית.
בתור אדם שפשוט מאוהב ב- Gmail, Gmail chat דווקא מצאתי את הבלוג כבמה אחרת... יכולתי לבחור בכתיבת איימלים כפי שאני מרבה לעשות ולהמשיך לחלוק את התמונות שלי דרך Picassa אבל בחרתי בבלוג -אז תפרגנו:)


אני מקדישה את הבלוג הראשון שלי לחג הנוכחי שנחגג בימים אלה:  halloween או ליל כל הקדושים (למתעקשי תרגום:):)
לרובנו זכרון כלשהו מהחג הזה בעיקר מסרטים או תוכניות טלויזיה. אני מוכרחה לומר שזה חג די משעשע. שאם צריך למצוא לו את המקבילה היהודית- חג פורים הוא האחד.
 אז למעשה זה ה- halloween הראשון שאני חוגגת. אז כמו בפורים גם ב- halloween מתחפשים ומתאפרים. במקום משלוח מנות (שתודו... תמיד מבאס... אני לא באמת מכירה מישהו שקיבל משלוח מנות "שווה":) יש trick or treat... שזה די נחמד.. לא צריך לטרוח,לקשט, לכתוב כרטיס ברכה ושלא נדבר על הטירחה בשליחה עצמה של כל החבילה הזו... פשוט מכינים סלסלה עם כל מיני ממתקים וכשהילדים מהרחוב דופקים בדלת של הבית מחופשים להפליא ומבקשים treat פשוט נותנים להם לבחור משהו מהסלסלה ופה זה נגמר.

אבל הנה החוויה האמיתית (הפרטית שלי לפחות)... ה-דלעת!!! ששמה הלועזי הרבה יותר מחמיא.. pumpkin:)
למעשה כל הסופר מרקטים, החנויות ובצידי כל כביש יש עגלות מלאות בדלעות... אז פשוט עוצרים איפשהו וקונים אחת.
אני... די התרגשתי מהמעמד.. וקניתי לנו איזה דלעת חביבה. הגעתי בהתרגשות הביתה ובציפייה שמייקל (שהרי חגג את halloween בילדותו) יסביר לי איך תוקפים את הגוש הכתום, הקשה והכבד הזה. מייקל המיומן שלף תוש/ לורד (תלוי מאיפה אתם בארץ...) סרטט את הפנים, ומיד התחלנו במלאכת החיתוך... היה פשוט מטורף ובעיקר מצחיק. נהנתי מכל רגע.



אחרי שסיימתי לחפור בתוך הדלעת ולהוציא את כל הג'יפה שבפנים, ולחתוך סביב סרטוט הפנים שמייקל עשה, הצטלמתי עם היצור הזה שיצרנו ומיד הוצאנו את הדלעת לבחוץ והנחנו אותה סמוך לדלת הכניסה של הבית שלנו והדלקנו כמה נרות שהנחנו בפנים (בתוך הדלעת) - הנחת הדלעת בחוץ בעצם מסמנת לילדים שיש מישהו בבית ואז הם באים ודופקים בדלת ו......... אתם כבר יודעים מה... trick or treat...........


המסיבות שהיו באותו ערב למבגורים שבינינו, שלא הולכים בליווי ההורים לדלתות ברחוב ומבקשים ממתק- היו מטורפות.. זה ממש בגדר נשף תחפושות מפואר. אנשים משקיעים זמן לא מבוטל כדי להשיג או לתפור תחפושת.
 בכל מקרה עבורי זו היתה חוויה!! פשוט חוויה! התרגשתי לי כמו ילדה קטנה... (אפשר לחשוב שלא חגגתי פורים מעולם:)


אני מצרפת כמה תמונות...


אוהבת המון,
נשיקות,
נטי.